כולם מדברים על חופש כלכלי.

אבל בואו נחשוב רגע בהגיון,
האם אדם שהיה כל חייו שכיר ומדי יום הלך לעבודה בשעה קבועה
ועשה מה שהתפקיד / הממונים הגדירו שצריך לעשות
יוכל לחיות במצב של חופש כלכלי מוחלט?

ובחופש כלכלי מוחלט אני מתכוונת – לקום בבוקר בשעה שהוא רוצה,
להעביר את היום ולעשות מה שבא לו בלי לעמוד ביעדים,
בלי לצאת לעבודה ולפגוש אנשים,
ומבלי לעשות משהו משמעותי שהוא יכול לקבל עליו הכרה והערכה?

והאם הוא יוכל להתמיד בזה יותר משבועיים שלושה (כמו חופשה)
אלא חיים שלמים כשמסביבו החברים והמשפחה עובדים?

האמת היא שלא.
וזאת הסיבה שרוב האנשים לא חיים בחופש כלכלי.

לא סתם אומרים על גימלאים שאחרי שהם פורשים הם דועכים.
אומרים:
מאז שהוא פרש לפנסיה, הוא כבר לא מי שהוא היה,
אין לו למה לקום בבוקר, אין לו אנשים לפגוש, כואב הלב איך הוא קמל.

חופש כלכלי נשמע מבטיח, אבל האמת היא שרוב האנשים יתקשו
לחיות כך לאורך זמן.
לא בגלל הכסף, כמו שהרוב נוטים לחשוב, אלא בגלל התודעה.

הראש היפה שלנו מסרב לקבל שמגיע לנו פשוט לנוח, פשוט להנות,
בלי להיות בדאגה על כסף,
קשה לנו להאמין שאנחנו יכולים ליהנות מזמן פנוי ולהיות
משמעותיים ועם תחביבים שלא עוברים דרך הקריירה שלנו.

בתכנית אני מלמדת 2 מודלים חכמים
שעוזרים להכין את התודעה לחופש כלכלי ולעבור בהדרגה לחיים כאלה.

כדי לחיות חופש כלכלי צריך קודם שהראש שלנו יוכל לחלום ולדמיין את זה.